רבים מבלבלים בין המונח גישור למונח פישור. על אף הדימיון בין שני התהליכים האלה, גישור ופישור הם למעשה תהליכים שונים, שיש להם מטרות שונות, הם בעלי מאפיינים שונים, שיח וכללי התנהגות אחרים.
אין ספק, כי יש דימיון בין הליך הגישור להליך הפישור, ודווקא נקודות הדימיון המעטות הללו גורמות לחשוב כאילו המדובר בתהליך דומה או זהה. אך, כאמור, לא כך הדבר.
מרדכי מירוני, פרופ' למשפטים, במאמרו "על מגבלות הפישור ועל בשורת הגישור", מציין את הדימיון והשוני בין שני ההליכים.
לדידו של פרופ' מירוני, נקודות הדימיון שבהליך פישור וגם בהליך גישור הם - צד שלישי שעוזר לצדדים ליישב את הסכסוך ביניהם ולהסכים על פתרון שיוביל לסיומו של הסכסוך, השתתפות רצונית בהליך הגישור ופתרון בהסכמת הצדדים, בשני ההליכים ההתנהלות היא תחת מעטה סודיות ובשני ההליכים המפשר והמגשר מקיימים פגישות נפרדות עם כל אחד מהצדדים.
אולם, על אף נקודות הדימיון הללו, פרופ' מירוני קובע כי למעשה הליך הגישור והליך הפישור הם שני תהליכים שונים. הדבר בא לידי ביטוי החל בצדדים המשתתפים, אופי השיח, עבור דרך התוצאה, ההשפעה על הצדדים לסכסוך, תפיסת התפקיד של המגשר/מפשר, מטרת ואופי הישיבות הנפרדות וכלה בזמן ובעלויות.
לדעתו של פרופ' מירוני, פישור על פי רוב מתמקד בעבר ובמערך הזכויות והחובות של הצדדים, והוא למעשה שיח של זכויות, לעומת הגישור אשר ממוקד בעתיד ובמערך האינטרסים של הצדדים, אשר עוסק גם בתחושות של הצדדים ומתייחס לאילוצים שלהם.
בפישור, הצדדים לא מדברים זה עם זה, ולמעשה עורכי דינם הן דמויות דומיננטיות בהליך, בעוד בגישור הצדדים מדברים זה עם זה. הליך הפישור הוא למעשה ממוקד תוצאה ואין מקום לשינוי תפיסת העולם של מי מהצדדים, יתירה מכך – זו לא מטרת הליך הפישור, בעוד הגישור הוא ממוקד תהליך, מאפשר התפתחות, שיפור ביחסים, לפתח יכולת הבנה הדדית, משנה דפוסי שיח וכו'.
למעשה, פרופ' מירוני מציין כי המפשר הוא אדם שמביא עמו מומחיות, ידע, חוכמה, ניסיון שעולים על אלה של הצדדים. אלה מאפשרים לו להעריך מה תהיה התוצאה המשפטית של המקרה שהגיע לפניו, יש לו יכולת להביע דעה על מה צודק או הוגן בנסיבות העניין ואף להציע פתרון של פשרה ולשכנע את הצדדים ואת באי כוחם.
הנחת העבודה של המגשר היא הפוכה לגמרי. המגשר לא מביע עמדתו על הסכסוך, על עמדות הצדדים או על התוצאות הסופיות במקרה בו תהיה התדיינות. למגשר יש מומחיות בהבניית המשא ומתן והוא מעצים את הצדדים, מנסה לגרום להם להעלות את הפתרונות מתוך עצמם. בגישור הצדדים מכירים טוב יותר את הסכסוך, יודעים טוב יותר מהמגשר את הצרכים שלהם לרבות מה נכון ומה הוגן מבחינתם לעשות.
אומנם תוצאת כל אחד מההליכים מגיעה מתוך ההסכמה של הצדדים, אולם בהליך פישור התוצאה משקפת את התוצאה האפשרית לו הייתה התדיינות בין הצדדים בבית המשפט, בעוד בגישור התוצאה מנסה לייצר ערך, ולא בהכרח מתיימרת לבטא את התוצאה הצפויה אילו הייתה התדיינות. כמו כן, בעוד שהליך הפישור הוא צר ותכליתי, הרי שהליך הגישור הוא יותר ארוך והמטרה אינה הגעה לתוצאה באופן המהיר ביותר וזאת בשל אופיו וטבעו של הליך הגישור.
לדברי מירוני, הבשורה העיקרית של הגישור היא למעשה באופן ההידברות וההשתתפות של הצדדים עצמם בתהליך הגישור, כאשר הגישור נותן פלטפורמה לצדדים להמשיך להידבר בעתיד מבלי להזדקק לדמות חיצונית, סמכותית שתסייע לצדדים. בעוד, שאין זו מטרת הליך הפישור, כאמור.
למעשה, קובע פרופ' מירוני, כי הפישור הוא תהליך שיש לו כללי התנהגות, מטרות, מאפיינים ושיח אחרים מאלה של הגישור.
המאמר הנ"ל הוא סיכום תמציתי ביותר של מספר נקודות במאמרו של פרופ' מירוני.
לקריאת המאמר של פרופ' מירוני במלואו לחץ כאן .
