בית המשפט קובע, כי ניכור הורי בלא סיבה מוצדקת הוא מעשה בלתי חוקי ולא ניתן "לרפא" אי חוקיות בחוסר מעשה או ברצונה הטוב של הקטינה, או בשליחה לטיפול רגשי ארוך שינציח את אי החוקיות.
המדובר בקטינה המסרבת להיות בקשר עם אמה, עד כדי הגעה למצב של ניכור הורי. על אף הוראת בית המשפט לצדדים לחדש את הקשר בין האם לקטינה, לא נעשה דבר. דבריה של הקטינה נשקלו על ידי בית המשפט ונראו כלא מצדיקים את ההתנהלות שלה, אשר מגיעה לניכור הורי.
חמור מכך - הקטינה הודיעה למומחה ולהורים שהיא לא תראה את האם.
על אף קביעת המומחה כי טיפול רגשי יכול לעזור לקטינה, בית המשפט דוחה את טענת המומחה וקבע, כי "בניכור הורי אין המון זמן 'להמר' על טיפול רגשי ארוך שאולי יעזור ואולי לא יעזור". בית המשפט מציין, כי טיפול רגשי הוא טוב ונכון כאשר נוצר קשר כלשהו בין הקטין להורה המנוכר וגם מבין שהוא לא יכול להחליט החלטות על ניתוק קשר עם מי מהוריו. אולם, קובע בית המשפט, שלא ייתכן שאי החוקיות תטופל ב"הימור" על טיפול רגשי.
לדידו של בית המשפט – הקונספט של "שב ואל תעשה" למעשה מעביר למסר לקטינה שהיא "כל יכולה" ועל פיה יישק דבר כשלמבוגרים אין אפשרות ויכולת להחליט עבורה.
בית המשפט קובע, כי ניכור הורי אינה עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין, ואף ניכור הורי שנובעת מהחלטתו של הקטין עצמו אינה עולה עם טובתו.
בסוף החלטת בית המשפט הוא פונה אל האב ומבקש ממנו להסביר לקטינה שבית המשפט לא ישלים עם מצב בו היא מחליטה בעצמה שלא להיות בקשר עם אמה או תביע סרבנות בלא צידוק ממשי.
תלה"מ 49688-02-19 פ' נ' פ'
