הממונה על רישוי אומנה דחה בקשת סבים לשמש משפחת אומנה לקטינה כבת 8. ערר שהגישו סבים כנגד החלטת הממונה על רישוי אומנה נדחה אף הוא על ידי ועדת הערר.
אמה של הילדה סובלת ממחלת הסכיזופרניה ואביה או אלכוהליסט ואלים, והוכרזה על ידי בית המשפט לנוער כקטינה נזקקת. בועדת תכנון וטיפול, בה נכחו ההורים, הסכימו ההורים כי הילדה תצא למרכז חירום, ואכן בית המשפט הורה להוציא את הקטינה ממשמורת הוריה ולהעברתה למרכז חירום.
כחודש לאחר השמת הקטינה במרכז חירום, ביקש בא כוח ההורים כי הסבים ימונו משפחת אומנה לקטינה, ובעקבות כך הופנו הסבים לבדיקת התאמתם לשמש אומנה לקטינה.
אלא שהתאמתם למשמש משפחת אומנה נשללה.
הממונה על רישוי האומנה קבע בהחלטתו, כי אומנם הסבים אוהבים את נכדתם אבל בשל הקשיים הרבים של הילדה, הסבים יתקשו לתת לה מענה שיאפשר את ההתפתחות התקינה שלה.
הסיבה העיקרית לשלילת הסבים כמשפחת אומנה היתה כי לסבים יכולת רגשית מצומצמת ושטחית אשר פוגעת ביכולת שלהם להבין מצב הקטינה וצרכיה המרובים והייחודיים, את מורכבות מצבה דבר שיגרום לקושי מצדם להכיר בקשיים של הילדה, ההתמודדויות שלה – דבר שלא יאפשר להם להעניק לילדה את הדרוש לה.
בנוסף – בשל המורכבות המשפחתית עלה חשש כי הסבים עלולים לעמוד במצב של קונפליקט נאמנויות כך שהם יעדיפו את בתם, אמה של הקטינה – על פני טובת הקטינה.
כל הגורמים החל ממפקחת האומנה המחוזית דרך גוף האומנה והממונה על רישוי האומנה סברו כי הסבים אינם מתאימים לשמש אומנת קרובים לקטינה.
בעקבות החלטת הממונה על רישוי האומנה הגישו הסבים את הערר.
לטענתם, שגה הממונה על רישוי האומנה כשלא נתן העדפה לאומנת קרובים כפי שקובע החוק, כי העברת הקטינה לסבים עולה בקנה אחד עם טובתה במיוחד כאשר הסבים שימשו משפחת קלט לקטינה, כי טענת הממונה כי יתקשו לקבל הדרכה וסיוע אינה נכונה והם ישתפו פעולה ככל שידרשו.
ועדת הערר סברה כי החלטת הממונה מבוססת על החומר שהיה לפניו, עמדת הגורמים המקצועיים. הועדה קבעה כי מדובר בקטינה שסובלת מנזקים כתוצאה מהזנחה והועדה סבורה שהקטינה זקוקה למעטפת טיפולית מיוחדת ואינטנסיבית שאין לסבים יכולת לספק אותה.
הועדה, כמו הממונה, התרשמה שהסבים אכן אוהבים את נכדתם, אבל אין זה מספיק כדי לתת מענה לצורכי הילדה.
(ערר מספר 17/19)
