הסתרת הזכויות עלתה ביוקר: כך קיבלה האישה את מלוא הכספים

היא חשבה שהגירושין מאחוריה. הוא כבר פרש מצה״ל. ואז, שנים אחרי החתימה על ההסכם, החלו לצוף שאלות שלא נענו בזמן אמת.

לפעמים נדמה שגירושין הם סוף פסוק.

ההסכם נחתם, החותמת של בית המשפט ניתנת, וכל אחד ממשיך הלאה בחייו.

אבל פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מלמד שלא תמיד הסיפור נגמר שם.

יותר מעשר שנים לאחר שהצדדים התגרשו, שבה האישה לבית המשפט – הפעם בטענה שההסכם שאמור היה “לסגור הכול” הופר, ושזכויות כלכליות משמעותיות כלל לא נחשפו בפניה בזמן אמת.

החיים המשותפים - וההסכם שאמור היה להסדיר הכול

בני הזוג נישאו בתחילת שנות ה-90.

הבעל שירת שנים ארוכות כאיש קבע בכיר בצה״ל, והאישה ניהלה את חייה לצד הקריירה הצבאית שלו.

כשהנישואין הגיעו לקיצם בשנת 2012, בחרו הצדדים לפנות להליך גישור ולחתום על הסכם גירושין כולל, שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

ההסכם לא השאיר מקום לאי-בהירות: הוא הסדיר רכוש, חובות, דירה, איזון משאבים וזכויות סוציאליות.

נקבע כי האישה זכאית ל-40% מזכויות הפנסיה וההטבות שנצברו על שם הבעל - אך גם נוספה בו הוראה חריגה:

אם יתברר שהבעל הסתיר זכות כלשהי - האישה תקבל את מלוא הזכות, ולא רק את חלקה היחסי.

באותו שלב, נדמה היה ששני הצדדים סוגרים פרק וממשיכים הלאה.

הפרישה מצה״ל - והנתונים שהתגלו בדיעבד

שנים חלפו.

הבעל פרש משירות הקבע וקיבל מענקים, כספים וזכויות שונות.

רק אז, לטענת האישה, החלה להתברר התמונה המלאה.

לדבריה, עם הפרישה התקבלו סכומים ניכרים מקרנות, מענקים והטבות שונות - חלקם קוזזו, חלקם נמשכו, וחלקם כלל לא הופיעו בהתחשבנות שנעשתה בין הצדדים.

היא טענה כי המידע לא נמסר לה בזמן אמת, וכי רק לאחר בדיקות עצמאיות ופנייה לאנשי מקצוע הבינה את היקף הזכויות.

מכאן הדרך חזרה לבית המשפט הייתה קצרה.

התביעה: לא לבטל - אלא לאכוף

האישה לא ביקשה לבטל את הסכם הגירושין.

היא ביקשה לאכוף אותו.

לטענתה, ההסכם כלל מנגנון ברור למקרה של הסתרת זכויות - וזה בדיוק המצב שנוצר.

היא פנתה לאקטואר מטעמה, ובהמשך מונה גם אקטואר מטעם בית המשפט, שערך חישובים מפורטים בנוגע לפנסיה, קרן ההשתלמות והפרשי עבר.

הנתונים שהוצגו הצביעו, לשיטתה, על פערים של מאות אלפי שקלים.

קו ההגנה: “הכול היה ידוע - והכול קוזז”

הבעל טען מנגד כי לא הוסתר דבר.

לדבריו, כל הכספים דווחו, נכללו בהתחשבנות ונלקחו בחשבון במסגרת קיזוזים שנעשו בין הצדדים לאורך השנים.

עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני של למעלה מעשור, וכי האישה החזיקה בצו שאפשר לה לקבל מידע ישירות מגורמי צה״ל - ולכן לא ניתן לטעון להסתרה.

חוות הדעת שלא נסתרה

בית המשפט מינה אקטואר מטעמו, אשר הגיש שתי חוות דעת.

במהלך ההליך התברר כי טענות מרכזיות של הנתבע אינן עומדות, וחלקן אף נזנחו במהלך חקירת המומחה.

השופט עמד על כך שההליך התארך בשל עיכובים בהעברת מסמכים, וכי חוות הדעת האקטוארית - שלא נסתרה - מציגה תמונה ברורה של פערים כספיים.

השאלה המרכזית: חובת גילוי - גם שנים אחרי

במוקד פסק הדין עמדה שאלה אחת:

האם הבעל עמד בחובת הגילוי שנקבעה בהסכם?

בית המשפט קבע כי החובה אינה טכנית בלבד.

עצם קיומו של צו לקבלת מידע אינו פוטר מחובת גילוי יזומה, במיוחד בין בני זוג לשעבר ובהקשר של הסכם גירושין שאמור להסדיר את סיום היחסים הכלכליים.

משנקבע שהמידע לא נמסר במלואו, הופעל סעיף הסנקציה שבהסכם.

התוצאה: אכיפה מלאה של ההסכם

בית המשפט הורה כי האישה זכאית:

• למלוא הזכויות בקרן ההשתלמות, ולא רק ל־40%.

• להפרשי פנסיה בסכום משמעותי, בצירוף הצמדה וריבית.

• להשבת תשלומים ששולמו ביתר.

• ולכך שהנתבע יישא בשכר טרחת האקטואר ובהוצאות המשפט.

טענות הקיזוז נדחו, ונקבע כי התנהלות הנתבע תרמה להתמשכות ההליך.

מה ניתן ללמוד מהפסיקה?

פסק הדין מדגיש את מעמדו המחייב של הסכם גירושין שאושר כפסק דין - אך גם את חשיבות חובת הגילוי ותום הלב בקיומו.

הוא ממחיש כי כאשר בני זוג מסכימים מראש על מנגנון סנקציה בגין הסתרת זכויות, בית המשפט לא יהסס להפעיל אותו - גם שנים לאחר החתימה - אם יוכח שהמידע לא נמסר במלואו.

פסק דין בתיק תלה"מ 9113-12-21.

הסכם גירושין שאמור היה לסגור את הכול- וההתחשבנות הכלכלית שהתעוררה שנים לאחר מכן.