בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה כספית שהוגשה על ידי גרוש כנגד גרושתו בשל הפרת הסכם גירושין, וזאת, בין היתר, בשל שיהוי ניכר בהגשת התביעה. המקרה מעלה נקודות חשובות בנוגע לחשיבות עמידה בזמנים בהגשת תביעות, חובת הקטנת הנזק והשלכות השיהוי על בירור האמת
בני הזוג התגרשו בשנת 2016 וחתמו על הסכם גירושין אשר הסדיר את כלל המחלוקות ביניהם, לרבות חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונות. במסגרת ההסכם, התחייבה האישה לרכוש את חלקו של הגבר בדירת המגורים המשותפת, ולשחררו מהמשכנתא תוך 60 יום.
כארבע שנים לאחר מכן, הצדדים גם חתמו על נספח להסכם הגירושין לפיו המשמורת על הקטין תעבור לאב, והאמא תשלם מזונות עבור הקטין.
בשנת 2023, למעלה מ-7 שנים לאחר חתימת הסכם הגירושין, הגיש הגבר תביעה כספית כנגד גרושתו, בטענה כי היא לא עמדה בהתחייבויותיה בנוגע לרכישת חלקו בדירה, וכי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים כספיים ניכרים, לרבות עליית ערך הדירה ותשלומי שכר דירה ששילם לאורך השנים.
האיש טען, בין היתר, כי האישה שכנעה אותו שהיא תרכוש את חלקו בדירה כדי שיהיה לבנם הקטין מקום מגורים קבוע, מאחר שהילד נמצא עמה רוב הזמן. האיש טען כי הסתמך על האישה כי היא תהיה המטפלת העיקרית בקטין והמשמורת על הקטין תהיה אצלה, ובכך היא תאפשר לתובע לעבוד שעות רבות כדי שיוכל לשלם מזונות גבוהים.
בנוסף, האישה לא עמדה בהתחייבות שלה והשאירה את הילד אצלו והסירה כל אחריות מהטיפול בו תקופה ארוכה עד שהעבירה את המשמורת לידיו. עוד ציין האב, כי הוא רצה לפתוח בהליכים משפטיים נגד האישה אבל בכל פעם היא הבטיחה לו שהיא מטפלת בענין רכישת חלקו בדירה, והיה לו חשש שהקטין יפגע מכך.
האישה טענה מנגד, כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות, שיהוי, שימוש לרעה בהליכי משפט, חובה של האיש להקטין את הנזק שלו.
בית המשפט קיבל את עמדת האישה, ודחה את התביעה משלושה טעמים עיקריים:
התיישנות: התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה, דהיינו המועד בו היה על האישה לשחרר את הגבר מהמשכנתא, ולכן התיישנה.
שיהוי: בית המשפט קבע כי השיהוי הניכר בהגשת התביעה פוגע באינטרס הציבור ובניהול תקין של ההליך המשפטי.
היעדר הוכחה: התובע לא הציג ראיות מספקות לגבי הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם, ובפרט לא הוכיח את טענתו בדבר עליית ערך הדירה.
בית המשפט הדגיש את חובת הקטנת הנזק המוטלת על כל ניזוק. במקרה זה, התובע יכול היה למנוע את הנזק או להקטינו באופן משמעותי, אילו פעל בזמן סביר לאחר הפרת ההסכם.
פסק הדין מדגיש את החשיבות של עמידה במועדים להגשת תביעות, וכן את החובה המוטלת על כל ניזוק לפעול להקטנת הנזק, גם בבית המשפט לענייני משפחה. השתהות ממושכת בהגשת תביעות פוגעת ביכולת לברר את האמת, עלולה לגרום נזק לנתבע, ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק והגינות משפטית.
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לבעלי דין, ומדגיש את החשיבות של נקיטת פעולות משפטיות בזמן סביר.
תלה"מ 75477-05-23
