השופטת נאווה גדיש מבית המשפט לענייני משפחה מפתח תקווה, דחתה תביעה של יורשת לקבוע שיורשי אביה על פי דין הם אשתו ושניים מילדיו, מבלי לציין את בתו השלישית של המנוח שנולדה מחוץ לנישואים, ותוך שהתובעת הסתמכה על מסמך שנחתם על ידי הבת השלישית בהליך משפטי בטענה כאילו המדובר בתצהיר הסתלקות.
מספר שנים קודם לכן, התברר למנוח כי יש לו ילדה שנולדה כ-22 שנים קודם לכן כתוצאה מקשר שניהל עם אישה אחרת, אזרחית זרה. במסגרת הליך משפטי בין המנוח לבין אותה בת נערכה בדיקה גנטית לבירור שאלת האבהות. הבת התחייבה כי לא תיצור קשר עם האב או מי מבני משפחתו ואף לא תעלה כל דרישה כספית כנגדו, וציינה כי רצונה הוא לקבל תעודת זהות ישראלית על מנת שתוכל להשאר בארץ.
לאחר שבוצעה הבדיקה התברר כי קיים קשר גנטי בין המנוח לבין הבת השלישית, והמנוח נרשם אביה.
משנפטר האב בתו מנישואיו, היא התובעת, הגישה בקשה למתן צו ירושה ולפיו יורשי המנוח הם אשתו, וילדיו - היא והאח. התובעת ביקשה לראות בהתחייבות הבת השלישית תצהיר הסתלקות מחלקה בעזבון האב.
לאחר שבית המשפט בחן את כל המסמכים שהוצגו בפניו כולל את המסמך הנטען כתצהיר הסתלקות, הוא מצא כי המסמך אינו יכול לשמש תצהיר הסתלקות.
בית המשפט קבע, כי לפי חוק הירושה אדם לא יכול לוותר על זכותו לרשת אדם אחר כל זמן שהאחרון עדיין בחיים, לכן מסמך ההתחיייבות של הבת השלישית אינו ויתור על ירושת האב. בנוסף, מסמך ההתחייבות לא עונה על הנוסח של תצהיר הסתלקות. כמו כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות במסמך ההתחייבות תצהיר הסתלקות מחלקה בירושה, שכן המסמך נחתם בזמן שהאב היה חי ועוד לפני שידעה שהוא אכן אביה.
בית המשפט דחה את טענת התובעת, כי רישומה של הבת השלישית כיורשת מנוגד לרצון המנוח, ואף מנוגד לרצון הבת השלישית. לענין הבת, קבע בית המשפט כי הבעת רצון הבת יהיה אך ורק בתצהיר הסתלקות.
בנוגע לאב, בית המשפט קבע בצורה מפורשת, כי הדרך היחידה בה המנוח יכול היה להביע את רצונו היא באמצעות חתימה על צוואה.
שעה שהאב לא חתם על צוואה בית המשפט דחה את תביעת התובעת, וקבע כי הבת השלישית היא יורשת עם שני אחיה מהאב ועם אשתו.
ת"ע 62573-08-22
לקריאת הפוסט "למה כדאי ואף צריך לערוך צוואה?" כנסו לקישור https://did.li/tzavaot1
